top of page

סיפורו של פרויקט:

 סמטת היקינטון וסמטת הנשר, גילה - ירושלים

בהפרש של שנתיים תכננו שני פרויקטים בגילה, ביוזמת משרד בינוי והשיכון.

 

הפרויקט הראשון בסמטת הנשר, כ- 80 יח"ד, נבנה ע"י חב' רובינשטיין.

הפרויקט השני בסמטת יקינטון, כ- 200 יח"ד נבנה ע"י חב' רסקו (הפרויקט הוצג במוזיאון ישראל).

 

חלק מעקרונות התכנון זהים לשני הפרויקטים וחלק ייחודיים לכל אחד מהם.

 

העקרונות הזהים הם:

      •            יצירת מעבר הדרגתי מרשות היחיד אל רשות הכלל.

      •            "קנה מידה אנושי" לממדי החללים.

      •            עיצוב מסקרן להולכי הרגל.

   

העיקרון הייחודי לסמטת הנשר:

       •           עיצוב חזיתות סמטת הנשר. קרא עוד >>

מעבר הדרגתי

 

העיצוב העירוני השכיח של אזורי מגורים בישראל מבוסס בעיקרו על בנייה במגרשים הצמודים לרחוב, באופן היוצר קשר ישיר בין הרחוב לדירה דרך חדר המדרגות.  זה נכון בבניינים מסוג "בתים משותפים" עירוניים ולעיתים במידה פחותה: ב"בנייני רכבת" הניצבים לרחוב.

 

בבניינים הצמודים לרחוב, הקשר בין רשות הפרט לבין רשות הציבור הינו פתאומי, משום שיש בו מעבר חד ממירב הפרטיות (שהיא הדירה) למירב חוסר הפרטיות (שהוא הרחוב), דבר שאיינו מאפשר יצירת קשר ומפגש בין השכנים.

 

במסורות הבנייה, הים תיכונית, בערי ימי הביניים באירופה ובשכונות ירושלמיות ישנות – יש אלמנטים היוצרים מעבר הדרגתי מרשות המפרט אל רשות הכלל, באופן שכל אחת מתחנות הביניים של המעבר, יוצרת חלל מקומי ועירוני הולך וגדל ככל שהוא נהייה ציבורי יותר.

 

בשני הפרויקטים בגילה אמצנו את הגישה ההדרגתית של יצירת החללים והגדרת הרשויות, הפרטית והכללית.

 

שני רחובות ראשיים מקבילים (רח' צבייה ויצחק ורח' המרגלית) מלווים את שכונותיה השונות של גילה. בין שני רחובות אלה עוצבה סמטת רגלים (סמטת הנשר וסמטת יקינטון).

מהסמטה נכנסים לחצרות של הבתים. מחצרות הבתים נכנסים לחדרי המדרגות – ומשם לדירות עצמן. אם כן המעבר מן הכלל אל הפרט הוא הדרגתי. כדלקמן:

 

      •            הרחובות הראשיים (רח' צבייה ויצחק ורח' המרגלית).

      •            הסמטה (הנשר או יקינטון).

      •            חצר הבית (על אזורי המשנה שבה)

      •            חדר המדרגות.

      •            הדירה.

 

שני הרחובות הראשיים הם אנונימיים ומיועדים לכל באי גילה. המתהלכים בסמטה לרב מוכרים זה לזה, בעיקר שכנים וילדים מהסביבה. בחצר מתרחש  מפגש שכנים וילדים של דיירי הבית.

 

מבחינה עיצובית מהווה החצר המשך ישיר לסמטה.

 

הערה: בפרויקט סמטת יקינטון, בהיותו גדול יותר תוכננה תחנת ביניים נוספת והיא רח' אודם שהינו כביש טבעת המקיף את הפרויקט והוא נמצא מבחינה היררכית בין הכבישים הראשיים של גילה לבין הסמטה.

 

"קנה מידה אנושי"

 

בפרויקטים אלה נעשה ניסיון לשמור על צפיפות נתונה, יח"ד/דונם, תוך עיצוב החללים בממדים הניתנים לקליטה נוחה ע"י הדיירים.

 

בסקר שביעות רצון בקרב הדיירים שערכנו מספר שנים אחרי האכלוס, ציינו רבים מהתושבים את שביעות רצונם מממדי הבניינים והחללים.

 

עיצוב סמטה

 

הסמטה (הנשר או יקינטון) מיועדת להולכי רגל בלבד, היא רצף של חללים במידות שונות המחברים זה לזה במפרקים.

הסמטה משנה מדי פעם כיוון כדי לעורר סקרנות למתרחש בהמשכה.

עם כל פניה מתגלה מראה שונה.

 

 

 

טיפוסי דירות

 

שני הפרויקטים כוללים מספר מצומצם של טיפוסי דירות של 3, 4 ו5- חדרים (חלקם בשני מפלסים).

השונות הרבה של החצרות והבתים נתקבלה ע"י צרופים שונים של יחידות הדיור זו עם זו, כדוגמת צרוף קוביות "לגו" במשחק ילדים המאפשר בניית צורות שונות.

סמטת היקינטון אדריכל משה רביד
סמטת היקינטון אדריכל משה רביד
סמטת היקינטון אדריכל משה רביד
סמטת היקינטון אדריכל משה רביד
סמטת היקינטון אדריכל משה רביד
עיצוב חזיתות

עיצוב חזיתות סמטת הנשר

 

בנייני המגורים בארץ סובלים מהזדקנות מהירה. סיבות רבות לכך:  טיב החומרים, חוקי בנייה המאפשרים בנייה ללא שרותי בית שונים, ובעיקר חוסר מודעות מצד ציבור הדיירים בצורך שבתחזוקה נאותה ועוד.

 

אנו עדים לשינויים פנימיים וחיצוניים בדירות המתבצעים לעיתים ללא תכנון וללא היתר. בהן קיימת פגיעה בלתי מתחשבת בחזיתות הבניינים: פריצת פתחים למזגני אוויר, סגירה ובפתיחת חלונות, הריסות פריקסטים של מרפסות שונות, התקנת דודי שמש וצביעה בגוונים שונים. כל זה כעבודה עצמית ללא תכנון וללא התחשבות במראה הבניין.

 

חוקי הבנייה שלכאורה היו צריכים למנוע תופעה זו, אינם עומדים בפרץ מפני ההיקף הגדול של השינויים המתבצעים בפועל.

חזיתות בניינים שעוצבו בצורה פורמלית, דהיינו שיש בהן אחידות חוזרת – פגיעתם קשה במיוחד, משום שכל שינוי או תוספת חורגים מהשורה ועל כן בולטים לעין.

 

המבקר באזורי מגורים ישנים של ערים שונות מתפעל מהיופי ומהאווירה, למרות אי הסדר השורר בהם ולמרות שבדרך כלל לא נמצא מבנה בעל ייחוד אדריכלי יוצא דופן, למרות זאת נוצרה באזורי מגורים אלה במשך השנים אדריכלות במיטבה, וקרוב לוודאי ללא מעורבות אדריכלים. כך לדוגמה שכונות ישנות בירושלים, העיר העתיקה בצפת והרבה מאוד ערים בארצות שונות. הסיבות להצלחה זו הן לדעתנו שתיים:  קנה המידה האנושי – גודל המבנים והחללים, הם כאלה שאדם יכול לקלוט ולהזדהות עמהם; הגיבוב של צורות מבנים – צורות פתחים ומיקום האקראי אינם מושפעים לרעה משינויים נוספים אקראיים.

 

עיצובו של פרויקט זה נעשה במגמה לא להילחם "בחולשה" האנושית לביצוע השינויים והתוספות. חשבנו, כמו באזורי מגורים ישנים, אם נעצב את החללים מראש בצורה לא פורמלית, אזי כל שינוי שייעשה לא יורגש.

 

הבניינים עוצבו תוך ריבוי צורות ושונות גדולה במיקום הפתחים. יתכן שתוספות ושיניים אם יעשו בעתיד, תהיה בהם אפילו תוספת חיות מסוימת.

 

בקרנו באתר שנים אחדות אחרי אכלוסו וזיהינו שינויים שנעשו בצורה ספורדית. לולא הכרנו את הפרויקט מיסודו לא היינו יודעים שהשינויים אינם אוטנטיים.

<< חזרה לתכנון בנייני מגורים

bottom of page